<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער י'</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ושלשה מיני אחריות הם, אחריות דמעלמא כשמוכר קרקע שאינה שלו, ואחריות דמחמתיה והוא כשבעל חובו בא לטרוף מה שזה מכר, ואחריות דנפשיה שכתבתי לעיל דלא קבל, זולתי אם פירש אפילו מחמתיה כשקנה. ואחריות דעלמא כשמכר. ובמתנה אם לא פירש, אין בו כי אם אחריות דנפשיה, ובמפרש אפילו דעלמא. וכל שמפרש איזה אחריות אין לך בו אלא תנאו, ה"ר אהרן [הלוי] פרק חזקת הבתים.
<h2>דף לה.</h2>
ב"ד ששמו לבעלי חובות, אפילו טעו בכל שהו, דינן כשליח והויא בטלה. ומה שאמרו [כתובות צ"ט ע"ב] שום הדיינים שפחתו שתות וכו'. (ו)בשום יתומים. וכן [כתב] הרשב"א. והראב"ד [כתב] דדוקא שלא הכריזו. ושומא הדרא לעולם, (ו)אינו לענין טעות, רק אם הלוה לא קיבל הדין ואחר כך רצה לפרוע דמחזיר לו השדה. בתשובה לרי"ף.
ואם שמו ב"ד נכסיו, ולאחר זמן השיגה ידו של לוה או יד יורשיו והביאו לבעל חוב מעותיו, שומא חוזרת, משום ועשית הישר וכו', ר"ם פרק כ"ב. והרמב"ן [כתב], דוקא בשלא קנו מידו באותה שומא הדרא, אבל אי קנו לא. ומשמו [כתבו], דדוקא בקרקע חוזר ולא במטלטלי. וכל דיינא דלא דיין הכי לאו דיינא הוא. והתוספות [כתבו] דדוקא אם לא נתיקרה הדרא, אבל אם נתיקרה לא, וכן [כתב] ה"ר יצחק קרקושא. וקרקע ששמוהו לבעל חוב, אפילו שמוה לבעל חוב של זה הטורף, נמי הדרא, זולתי אם מכרה מעצמו זה הטורף או הורישה או נתנה במתנה. ואיתיה פרק המפקיד אורתה וכו' אינה חוזרת. וכן אם זה טורף שמה לבעל חוב מדעתו.
